המרכז למען הילד - בית שאן - חדש באתר
נווט למעלה
כניסה

​​​​​חדש.jpg

 

איך לשוחח עם ילדים ומתבגרים בנושאים רגישים כמו מיניות 

ולמה זה חשוב כל כך ?

 
      בשבועות האחרונים עלתה לכותרות פרשת "הזמר המפורסם". אחד הנושאים ששמה הפרשה במרכז תשומת הלב הוא               כיצד לדעת מה קורה עם ילדינו ובאופן מיוחד הופנתה תשומת הלב למיניות של ילדים ונוער.
נושא המיניות לרוב מעורר בנו מבוכה ורתיעה מלשוחח על כך.
זו אינה מטלה חינוכית רגילה, אך חיוני להבין כיצד לשוחח עם ילדים ומתבגרים בנושאים רגישים ובפרט בנושא המיניות. למידה לגבי הדרך בה יש להנחות ולתמוך בילדים ונוער כך תאפשר לצמצם את הסיכון
להתנהגויות טרם זמנן העלולות לגרום נזק רב.


    השגחה הורית היא עמדה של הורה שמתעניין התעניינות פעילה אך מכבדת בחיי ילדו. כל עוד העניינים מתנהלים כשורה, 

    הוא סומך על הילד אך בה בעת הוא נמצא בתמונה ומשאיר 'יד על הדופק'. כאשר עולים סימנים מדאיגים, ההורה מביט

    מקרוב יותר ובודק. אם הסימנים מצביעים על סכנה ממשית, הוא פועל באופן נחוש כדי להגן על הילד ולחלץ אותו.

 ​   ישנם כמה היבטים של השגחה הורית הפועלים גם במצבי שגרה בקשר שבין הורה וילדו:

    יצירת שגרה של תקשורת טובה - ישנם אינספור מגעים מקריים ויזומים שמאפשרים להורה לקבל תמונת מצב מעודכנת 

          ולהעביר לילד מסר של ליווי וקרבה. מומלץ למצוא זמנים למפגש ולשמור עליהם כעוגנים. למשל, כל יום רביעי אוספים את 

          הילד מבית הספר. פעם בשבוע מלווים את הילדה לחוג. כשיש שגרה קל לראות שינוי בהתנהלות הילד ולזהות מצבים חריגים.

2.       בונים רשת של מבוגרים משגיחים – הורים רבים נרתעים מיצירת רשת של קשרים ולשאול מה קורה בכיתה או בשכונה. לעיתים עולה חשש 

         לפגוע בפרטיות הילד ("הוא ימות מבושה!", "אני לא רוצה להטריד אנשים אחרים"). 

        הורות מבודדת היא הורות חלשה. התחברות ובניית שיתוף פעולה עם דמויות נוספות יקל לדעת מה קורה והאם נדרשת התערבות נוספת.

       שיחה באחת משתי התפיסות: הטפה או עמדה חברית – יש הורים שמרגישים שעליהם להבהיר לילד מהן ציפיותיהם

​          ​ממנו ומהן הסכנות האורבות לו בדרכו. יש הורים המעדיפים שיחה נינוחה וספונטנית המקדמת גילוי לב מלא. 

          שתי התפיסות מוצדקות, אבל בשתיהן יש להישמר מפני נפילה למלכודות. הורים ששמים את הפתיחות מעל הכול, עלולים

      ​    להיקלע למצב שבו השיחה תיתן לילד לגיטימציה להמשיך בפעולותיו הבעייתיות. הורים הבוחרים בהטפה, חייבים לזכור כי

         הטפה אינה יעילה, בייחוד אצל ילדים שנמשכים להתנהגויות בעייתיות ונוטים לעשות בכוונה מעשים המנוגדים לדעת ההורים

          כדי להוכיח את עצמאותם.   

    הורים רבים אומרים לילדיהם: "אם יש לך בעיה, תספר לי, אני אעזור לך!" אך לצד אמירה זו, ההורים וילדיהם יודעים אלו

    דברים יכולים לחסום גילוי לב ביניהם. לעיתים אלו תגובות היסטריות של ההורה, לעיתים פחד של הילד מהכעס של ההורה

    וישנן סיבות נוספות. בכדי להתחיל בשיחה על נושאים רגישים  בהם נדרש גילוי לב מצד ההורה ומצד הילד ניתן להיעזר

    במספר משפטים המזמינים דיאלוג:

   "בזמן האחרון שמתי לב שאת חוזרת מצוברחת מבית הספר. חשוב לי לדעת מה עובר עלייך"

   "הפייסבוק הפך לדבר מרכזי בחיים שלך. אתה משקיע בזה המון זמן וזה כנראה חשוב לך מאוד. מה דעתך שתעשה לי 

    סיור מודרך ותסביר לי קצת ?"

    "אני שמח שנתת בי אמון וסיפרת לי על המצב המסובך עם החברה שלך. נצטרך לחפש פתרון. אבל קודם כל נירגע. מחר

    נדבר על זה שוב בראש שקט".

  "אני מעריך את זה שסיפרת לי, אבל זה לא פשוט לי. כל הורה היה דואג אם היה שומע דבר כזה. הבטחתי לא לכעוס

    ואני אקיים את ההבטחה. אבל הנושא לא סגור. אתייעץ עם אמא ונחפש שלושתנו ביחד פתרון".

    כאשר ערנות ההורה מעלה חשש לגבי פעילות מינית לא תואמת גיל של ילדו הופכת משימת התקשורת למאתגרת יותר

  ​  ומביאה לעיתים למבוכה ואי נעימות. 

מטרת ההתייחסות של המבוגר למיניות של הילד היא בכדי ליצור יחס מודע ומקבל של הילד כלפי תשוקה מינית וביטויים ספונטניים שלה כאשר הם מתעוררים אצל הילד. יחד עם זאת, המבוגר גם מנסה למנוע באופן עיקש התנהגות מינית טרם הבשלות הפסיכולוגית הנדרשת. כאשר ילד צעיר מגלה סימנים של סקרנות וחקירה מינית ראשונית, יש בבסיס התנהגויות אלו יכולת לחוש מיניות ולפתח מתח מיני. מיניותו של הילד מגיבה לתחושותיו הפנימיות וגם לסביבתו החיצונית כאשר ההשפעה החיצונית משמעותית הרבה יותר ככל שהילד גדל. בכדי ללמוד מהו הרגש הזה ובכדי לאמץ את היכולת לבטא אותו באופן מותאם (למשל בפרטיות), ילדים זקוקים להרחקה של מה שיכול לגרות אותם מינית ולצמצום בחשיפה לגירויים חיצוניים שאינם מותאמים 

לגילם (דיבורים על הנושא, סרטים וכו').

חשוב לדעת כי לילדים, בשונה ממבוגרים, קל הרבה יותר לרסן את הדחף המיני שלהם כשהוא מתעורר ולפרק אותו ע"י התנהגויות מסיחות דעת כמו משחק המנתקות אותם מהחשק המיני. ככל הידוע על התפתחות האדם, הבשלות ליחסים הדדיים הכוללים מיניות אינה אפשרית לפני סיום תהליך ההתבגרות. יש מקום ללמד את הילדים יחס של כבוד ורגישות כלפי התשוקה המינית שלהם ולהעניק לרגשות התשוקה, ולא למעשים, אישור מלא. כדאי להסביר לילדים ולמתבגרים, שישנם דברים שמרגישים כלפיהם התרגשות וסקרנות טבעיים ובריאים אך מימוש תחושות אלו יהיה בהמשך. ילדים מתנסים במצבים שונים לאורך הגדילה בהם הם מאוד רוצים להשתייך לעולם הגדולים אך עדיין אינם יכולים (למזוג לבד חלב, להישאר ער עד מאוחר, לנהוג לפני הוצאת רישיון ועוד). 

לסיכום, המשימה היא לא קלה אך אפשרית ונדרשת בכדי לסייע לילדינו להתמודד. 

במידה והנושא מעורר בכם מחשבות ושאלות, מוזמנים להתייעץ עם פסיכולוג המסגרת החינוכית בה לומד/ת בנכם/בתכם

או לפנות אל צוות פסיכולוגים ומטפלים של המרכז למען הילד.

כל טוב,

 

(*) מכתב זה אליכם מבוסס על מאמרו של הפסיכולוג דוד בנאי, "מיניות הילד ואחריותו של המבוגר" שהופיע בכתב העת 'נקודת מפגש', על רעיונות מתוך הספר "פסיכולוגיה מדוברת" של ענת פרי-פיאמנטה וכן על המושג "השגחה הורית" שטבע הפסיכולוג פרופ' חיים עומר ומופיע בספרו "עולם של פיתויים – איך נשמור על ילדינו בעידן השפע" .​